על גישת ה H.O.P.

גישת ה H.O.P  
 (Human and Organizational Performance)  היא הגישה המתקדמת ביותר בעולם בנושא הבטיחות. H.O.P. Israel מיישמת אותה בארץ כלשונה.

הגישה עוסקת ביחסים שבין העובדים לבין המערכת הארגונית בה הם פועלים. 

יותר ויותר ארגונים מגלים בה התעניינות משום שהיא מביאה לשיפור בביצועי הבטיחות, הלכה למעשה.

חברות וארגונים המאמצים את הגישה מגיעים בתוך זמן קצר לשיפור במדדי הבטיחות הפרואקטיביים ולמניעה מתמשכת של כשלים ותאונות משמעותיים.

נושאים מרכזיים בגישת ה H.O.P.

טעויות ומשמעותן

תאונות נגרמות כתוצאה מטעויות אנוש.
לכן, באופן טבעי, אנו נותנים לכך תשומת לב רבה וכשהן מתרחשות ופוגעות בתוצאה הרצויה אנו חווים רגשות תסכול וחוסר אונים. כמנהלים, אנו נוטים להאשים את העובדים ולעתים אף להענישם על טעויות אף שאנו מודעים לכך שהדבר אינו מקדם למידה ושיפור.

עם זאת, חשוב לדעת שטעויות אינן מתרחשות מבחירה. הן דבר טבעי מעצם היותנו בני אדם ולא ניתן למנוע אותן לחלוטין.
אולם ניתן בהחלט לצמצם את שכיחותן וחשוב מכך – ניתן להשפיע על תוצאותיהן. ניתן להגיע לכך שטעויות לא מתדרדרות לתאונה.

ניתן להגדיל את חסינות הארגון מפני קרות טעות.

גישת ה H.O.P. מביאה לצמצום מספר הטעויות ובנוסף לכך, מביאה לשיפור ולתוספת של הגנות מסוגים שונים, מתוך הבנה והנחה – שהן יתרחשו.

טעויות ואף תאונות קבילות, ברמת חומרה נמוכה, לא צריכות לפגוע כהוא זה בהשגת יעדי הארגון, במידה והן אינן גורמות לפציעות ולנזקים חמורים. ההפוך הוא הנכון. הכרה בהתרחשות טעויות מאפשרת למידה ושיפור של הביצועים.

מנהיגות ולמידה תפעולית

העובדים נמצאים בקוו החזית של הייצור וגם של הסיכונים. הם אלה שמביאים את הערך הרב ביותר לארגון אך גם הראשונים להיפגע.
גישת ה H.O.P. מביאה ללמידה רציפה של מנהלים ועובדים באשר לדרכים בהן ניתן לבצע את העבודה בצורה בטיחותית יותר.
למידה יומיומית זו כוללת זיהוי של פערים בין הרצוי למצוי והצבת הגנות מפני תאונות ומביאה למניעת תאונות חמורות ולתרבות של 0 תאונות.

למידה זו, נקראת בשפת ה H.O.P. "למידה תפעולית" והיא מתאפשרת כאשר מנהיגים אמיתיים מייצרים צוותים חזקים.

חמשת העקרונות של גישת ה H.O.P.

אנשים עושים טעויות

כאמור, טעות אינה נעשית מבחירה והיא בלתי נמנעת. לכן, בטיחות היא אינה אי ביצוע של טעויות, אלא צמצום ההשלכות של הטעויות והקטנת הנזק למינימום, על ידי הצבת הגנות.

אשמה אינה פותרת דבר

הרגש המתלווה לכישלון הוא בדרך כלל אשמה. הדבר טבעי, אך מנוגד לרצון ללמוד ולהשתפר.

תגובת המנהלים קובעת

דבריהם ומעשיהם של מנהלים לאחר שמתרחש אירוע, עשויה להשפיע מהותית על ההמשך: המשך ההתדרדרות או תהליך שיפור. למידה פתוחה ואמיצה המכילה את הטעויות ומציבה הגנות, יכולה להביא לשיפור משמעותי בביצועים. ענישה, מאידך, מביאה לפחד, סגירות ותחושת עוול המביאים לפגיעה קשה בביצועים.

ההקשר משפיע על ההתנהגות

בכל כשל יש הבנה בדיעבד של גורמי השורש שגרמו לו. חיפוש ומציאה של גורם שורש יחיד, או מספר גורמי שורש בלבד, מעוות את המציאות, שהיא הרבה יותר מורכבת. אולם למידה רחבה של כלל גורמי השורש שהביאו לאירוע מאפשרת התפתחות ושיפור אמיתיים. למידה פרואקטיבית של גורמי שורש עוד בטרם התרחשה תאונה – הופכת את הארגון למקצועי ויעיל יותר.

למידה ושיפור חיוניים

כאמור, הלמידה המשמעותית ביותר, זו המביאה לצמצום בכמות ובחומרת הכשלים והתאונות ומקטינה את ההשלכות שלהן, היא למידה תפעולית. למידה תפעולית היא הפקת לקחים שוטפת, של מנהלים ועובדים, באשר לאופן בו ניתן לבצע את העבודה בצורה בטוחה יותר. הלמידה היא בהכרח רלוונטית משום שהיא מבוססת על יכולותיהם, הידע שלהם ועל ניסיונם של האנשים שעושים את העבודה.